יום רביעי, 26 בספטמבר 2012

ביקורת בושם: טום פורד - נרולי פורטופינו (אדפ)

tom ford private blend neroli portofino perfume
הדרך הטובה ביותר לתאר את נרולי פורטופינו היא שהוא מה שקורה כש-Escale a Portofino לבית דיור פוגש בלב לבנדר מנחם. אם דיור הציגו שילוב קולוני של 4711 עם או דה לנקום, פורד מגיש שילוב פחות קולוני של 4711 עם ניחוח חמים יותר. אבל אני מקדימה את המאוחר, כי לפני ולפנים, הדבר המשמעותי ביותר בנרולי פורטופינו הוא דווקא טום פורד.

פורד מגדיר את סדרת Private Blend כספריית הניחוחות הפרטית שלו. לכאורה, חופש יצירתי חסר גבולות. בפועל, בשלב מסוים התברר שבשבעה שרוב בשמי Private Blend מוגדרים כיוניסקס, דווקא נרולי פורטופינו צבר תאוצה נאה בקרב המין הגברי, מה שהפך אותו לבושם הדגל בסדרת הבשמים וזיכה אותו אף במיני-סדרה משל עצמו ובה גרסאות "פרש" ובודי מיסט - וגם בבקבוק אחר: שעה שכל בשמי Private Blend מוצגים בבקבוק חום, רק נרולי פורטופינו מצויד בבקבוק תכול. לגוון הבקבוק יש משמעות: במהלך החלפת הבקבוקים מחום לכחול - מהלך שיווקי לטווח ארוך שנועד להקל על הצרכנים קצרי הרוח את היכולת לזהות אותו על המדף בזריזות - הותאמה במקצת נוסחת הבושם לקהל הגברי, מינון הנרולי הופחת ומינון הלבנדר הרענן הועלה, כל אלה כדי ליצור לו גרסה אוורירית, קלילה ורעננה יותר, כזו שתתאים לגברים צעירים. ספריית הניחוחות הפרטית של טום פורד, כך מסתבר, היא רעיון נחמד להשתעשע בו, אבל לא כשמדובר ברווחיו של קונצרן אסתי לאודר, בעלי המותג טום פורד בבישום. וכך יצא שנרולי פורטופינו לא ממש מריח מנרולי. יש בו הרבה "פורטופינו", אותו ניחוח הדרי-לימוני-רענן של פריחות תפוז והדרים, אבל מעט מאוד נרולי. במקום זה יש בו שורה של ניחוחות מנחמים אחרים, כולם מיועדים לתת את אפקט הנרולי בלי להיות נרולי. מוזר, לא?



התמונה הזו לקוחה מתוך קמפיין אביב 2011 של נרולי פורטופינו. בבית פורד/לאודר משווקים את נרולי ללא רחם וללא שמץ של רומנטיקה, כמוצר מדף שמיועד למקלחת. עזבו אתכם מהקמפיינים האמנותיים עם האיפור המעושן והגברים המהודרים ששאר בתי האופנה מנסים לשוות לבשמיהם. פורד הולך על הכי בסיסי: גבר ואישה במקלחת, בעירום. עירום מוכר, בעיקר לגברים צעירים, מה שחושף את הקהל אליו מייעדים אנשי לאודר את נרולי פורטופינו. על השאלה איה יימצא הצעיר שישקיע כאלף שקלים ב-100 מ"ל בושם טרם מצאתי תשובה. גם לא על השאלה אם נרולי פורטופינו שווה את ההשקעה הגדולה.

הפתיחה בנרולי פורטופינו זהה כמעט לחלוטין לפתיחה בגרסת דיור, Escale a Portofino. שילוב נהדר וקולוני של ברגמוט, פריחת תפוז מרירה במקצת ומעקצצת באף והדרים אחרים. אחר כך השניים נפרדים. Escale יתרכך לניחוח פרחוני-חלבי, נרולי פורטופינו ימשוך לכיוון רענן מעט יותר של לבנדר-נרולי. ההבדלים המינוריים מתחדדים יותר בייבוש: הגם ששניהם חסרים את אפקט שובל הריח, Escale מנחם במאסק (סינתטי) חמים, רגוע וקרוב לעור ואילו נרולי יסתיים בתוספת קלה של מגע אמבר מתקתק ופודרתי עם מעט חריפות של נרולי. למעשה, ההתפתחות של Escale a Portofino על העור מעניינת ומשמעותית יותר מהמסלול שעובר נרולי פורטופינו, שהוא ביסודו בושם פשוט שלא חווה התפתחויות רבות. גם בסוף דרכו, אחרי כמה שעות, אפשר עדיין לחוש את תווי ה"פורטופינו". מבחינתי, רק זה הופך את נרולי פורטופינו לבושם קיצי מושלם. לצערי, כשמחיר בקבוקון של 100 מ"ל עומד על כאלף ש"ח ברשת אפריל ו-260$-280$ בעולם, אני בהחלט יכולת להסתפק במשהו דומה, "מהמשפחה", שעולה שליש או רבע ממחירו.

2 comments:

אנונימי אמר/ה...

אלף לשקל לאו-דה-קולון?????? מה קורה לאנשים??????

אנונימי אמר/ה...

השתגעו לגמרי זה ממש יקר הכסף מה הם חושבים שהכסף גדל על העצים

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...