יום רביעי, 11 באוגוסט 2010

ביקורת בושם: ז'אן פול גוטייה - מא-דאם או דה פרפום (אדפ)

Gaultier Ma Dame Eau de parfum perfume
דווקא חיבבתי את גרסת המקור של הבושם הזה. מאדאם בגרסת האו דה טואלט היה בושם קל דעת וחביב, גם אם לא אדג'י ופורץ גבולות מגדריים כפי שהוא התיימר להיות. היה בו משהו עליז, קופצני וצעיר, שדמותה משובבת הנפש של אגינס דיין בפרסומות היטיבה לייצג. כמה חבל שבמציאות של היום לכל בושם מצליח יש "גרסאות" חדשות (מה שנקרא flankers בלעז) אחת לאיזה זמן שמנסות לרכב על גב ההצלחה של בושם האם, עם או בלי קשר אליו. ישנן גרסאות "קיץ", גרסאות "פרש", גרסאות "לילה", גרסאות "לייט" – זה במקרה הרגיל. במקרים יצירתיים אפשר להתקל גם בגרסאות "אהבה", "לבלוב", "תשוקה" ועוד כהנה וכהנה כינויים כיד הדמיון הטובה, שהם אינם אלא מילים המוצמדות לשם הבושם המקורי, במטרה למכור טוב כמוהו (או אולי לפצות על גרעונות במכירותיו של זה לאחר שגל ההצלחה הראשוני החל לדעוך). דוגמאות לכך יש בשפע. פלאוור של קנזו קיבל את גירסת "אוריינטל", את גירסת ה"קולון", גם גרסה נטולת אלכוהול אני זוכרת, ובין אינספור המהדורות המוגבלות שלו, אפילו גרסת "תה" היתה שם. בי נשבעתי!

פעם הכל היה פשוט יותר. גם אז לבשמים היו גרסאות, והן נחלקו לאו דה פרפום, או דה טואלט וקולון (לפעמים גם לפרפום טהור בצורת שמן), אבל אלה באמת היו גרסאות על הבושם המקורי, וההבדל ביניהם היה בריכוז וגם במחיר. משמעות או דה פרפום אי אז  , היתה שהבושם מכיל ריכוזים גבוהים של רכיבים איכותיים. אדם אשר ידו היתה משגת את "שאנל 5" בריכוז או דה פרפום, ידע שריכוז זה מבטיח לו זמן איכות רב עם הבושם על הגוף, כמו גם סיאז' (שובל ריח) משמעותי, בניגוד לאו דה קולון, למשל, שהיה מתנדף תוך זמן קצר בהרבה. כשמרילין מונרו סיפרה שלפני השינה היא לובשת "רק כמה טיפות" של שאנל 5, היא התכוונה בוודאי לגרסת הפרפום הטהור. מיליוני עקרות הבית שקנו את הבושם בעקבות הצהרה זו קנו, כנראה, גרסאות בריכוזים נחותים יותר, כל אחת לפי יכולתה; אבל יהא אשר יהא הריכוז שהן קנו, הן ידעו שהתמצית שמרילין השתמשה בה נמצאת גם בבקבוק שלהן. הן צדקו.

ולמה אני מספרת לכם את כל זה? מפני של-Ma-Dame יש גרסת או דה פרפום עכשיו. היום כשמוציאים בושם וקוראים לו "גרסת או דה פרפום של הבושם X", סיפור הריכוזים והמחיר לא תופס יותר. Ma-Dame או דה פרפום אין לו דבר וחצי דבר עם Ma-Dame או דה טואלט. זהו בושם שונה לחלוטין, שהתעצלו להמציא לו שם יצירתי יותר, או שפשוט לא רצו להכביר בשמות חדשים. ובצדק – מדוע להכביד על הזכרון הצרכני שלנו לאחר ש-Ma-Dame Eau Fraîche, שהושק רק לפני כמה חודשים, עוד על דל שפתנו?

Gaultier Ma Dame Eau de parfum ad
אבל נעזוב לרגע את הביקורת ונתבונן בבקבוק – הוא מרשים! דגרדה של שחור/שקוף מן הבסיס כלפי מעלה, עם הבזקים ורודים מהצדודית, כשבמרכז נחרץ לו היצור שהוא סימן ההיכר של הבשמים של גוטייה – ספק בקבוק בושם ספק גוף אנוש.
עם תווים מוצהרים של ורד, מאסק, פצ'ולי וארז, אפשר היה לחשוב שמדובר ביצירה בוגרת ומורכבת יותר מגרסת המקור העליזה אך הפשוטה. ואכן, זה מה שרוצים שנחשוב - שהנערה הצעירה שמשחקת במגדר עם מספריים התבגרה לנערת רוק בשלה יותר, עם נטיות סגנוניות מגובשות יותר, ועם הרבה יותר גלאם. אני יכולה להבין איך שילוב של ורד ופצ'ולי עם בשרניות של מאסק ועציות של ארז יכולים ליצור תדמית שכזו. ג'ולייט האז א גאן שיחקו עם מרכיבים דומים כדי לייצר תדמית דומה והצליחו בכך לא רע עם "ליידי ונג'נס" למשל. אבל שם הורד באמת היה ורד – הפרח הרומנטי, שריחו עדין, ואליו נלוות נגיעות הלכלוך של הבשר והעץ.
ב-Ma-Dame EDP, הורד הוא לא הפרח שאתם מכירים מהגינה, אלא יותר מה שאתם מכירים מהסבון – הדבר הכימי הזה, המתוק מדי שיש בסבונים תעשייתיים ב"ניחוח פרחים". התפרצות של סבון כזה אל תוך האף שלכם זה בדיוק מה שיקרה לכם אם תתיזו את המאדאם הבוגרת על עורכם. זמן רב המתיקות הזאת של פרחים שלא קיימים בטבע תלווה אתכם, עד שתוכלו בכלל לחוש במשהו אחר. לאחר כשעה מגיע תורו של ה"מאסק" להתגלות. ולא, אין כאן שום בשרניות או אנימליות. שום שריד וזכר לבלוטת הערמונית של האיל שממנה היו מפיקים בעבר את המאסק. לא שאני בעד לנצל בעלי חיים למטרות בישום, אבל בעולם המולקולרי של היום אפשר לסנתז כל דבר במעבדה. לפחות תנו לי את התחושה של מעט צחנה חייתית אם אתם כבר בוחרים לקרוא לזה "מאסק"! יש כאלה שיודעים לעשות את זה, באמת. נרסיסו רודריגז הצליח לא רע עם For Her שלו. מאסק לא צריך להריח נקי. מאסק נקי אני יכולה לקנות בבודי שופ, והסיכויים שאני אהיה מרוצה ממנו יהיו אפילו יותר גדולים מהסיכויים שאני אהיה מרוצה מהמאסק של מאדאם, שהוא מאסק שהופק כנראה מנבלתו של אותו סבון פרחים ששימש כתו ה"ורד" בו.
אבל הכל היה יכול להיסלח אם הפצ'ולי והארז היו נכנסים לתמונה בזמן קריטי, ומפתיעים עם איזו תפנית עלילתית של הרגע האחרון, מהסוג שבזכותה אפשר היה לומר על הבושם שהוא מתחיל רע אבל נגמר טוב... ניחשתם נכונה – זה לא קרה. הם פשוט לא נכנסו. כמה שלא ניסיתי והתאמצתי להריח אותם – כשלתי פעם אחר פעם. לא הצלחתי לזהות אפילו בדל של פצ'ולי, ולא פיסת עץ. מה שכן, קצת פלסטיק היה שם. אבל אולי כמו שסבון פרחים יכול לשמש כורד, כך גם פלסטיק יכול לשמש כעץ. ואני הרי ראיתי רהיטים דמויי עץ מפלסטיק! אם זה עובד שם למה שלא יעבוד גם בבשמים?

6 תגובות:

מעיין אמר/ה...

מה עם איזה ביקורת על Alien או Angelהאייקוני של טיירי מוגלר? :)

VanityGirl אמר/ה...

רעיון מצוין. בהזדמנות...

נעלולה אמר/ה...

אפרופו האו דה פרפום, אני חושבת שלשיא האבסורד הגענו כששאלימר הוציאו לשוק את השאלימר או דה פרפום, בבקבוקי 75 מ"ל של אדט. אידיוטיזם במיטבו.

VanityGirl אמר/ה...

לא מכירה את האירוע שאת מדברת עליו. טענו שמדובר באו דה פרפום ובפועל היה זה או דה טואלט? מעניין.
דווקא יש לי את האו דה טואלט של שאלימר בבקבוק של 75 מ"ל ולא כתוב על הבקבוק או דה פרפום... אז מה בדיוק היה שם?

נעלולה אמר/ה...

תראי פה. לא להאמין.

VanityGirl אמר/ה...

מצטערת להרוס לך, אבל הפלנקר המדובר יצא בשתי גרסאות - גם EDT וגם EDP. גרלן עדיין יודעים מה הם עושים... והם גם מבתי הבשמים הבודדים שעדיין שומרים על קשר בין בושם שהוא EDT ל EDP בניגוד להרבה אחרים.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...