יום ראשון, 11 ביולי 2010

קשארל - אמור אמור דלייט (אדט)

cacharel amor amor delight perfume
ורוד, אמרתי לעצמי בעודי קורעת בידיים רועדות את הניילון שעטף את האריזה. הכל פה ורוד. האריזה בגוני פונטש-בננה מסעירים, הבקבוק בזכוכית מאט, גם היא פונטש-בננה. מי לא אוהב פונטש-בננה.

בעולם שלי, קשארל אחראים לשני סוגים של בשמים. בצד אחד מתייצבים המתובלים-המתוחכמים יחסית, עדן ולו-לו. בצד השני מתייצבים כל אותם בשמים מסחריים מתקתקים במשקל נוצה שקשארל כל כך אוהבים בזמן האחרון: נואה ואמור אמור על כל נגזרותיהם, וסקארלט. מיותר לציין שלו רק בשם הנוסטלגיה הייתי שמחה לקבל לידיי את לו-לו ולנשום שוב את ניחוח גן העדן שלו.

דלייט, כפי שאכנה אותו מעתה, מצויד "בניחוח פרחוני רענן, המשדר חושניות מתפרצת". עם ההצהרה הזו יש לי קצת בעיה, כי בעולם הבשמים כשאומרים חושני מתכוונים למסריח, חריף ודומיננטי, ולזאת לא ציפיתי מהפונטש-בננה החביב והבלתי מזיק למראה שנחת על השולחן.

התבדיתי ובגדול. האשכולית בפתיחה היתה כל כך חריפה, כמעט גברית, שמצד אחד הציפה לי את הסינוסים ומאידך גרמה לי לחשוב, לרגע, שאולי קשארל יצאו לרגע מהמקום החמים והבטוח אליו התגלגלו והחליטו לצאת בניחוח קיצי בועט ומיוזע. ההמשך גם הוא בישר טובות. קוקטייל פירות טרופיים שהשתלב בצורה משונה עם ניחוח האשכולית ונתן לכל הסיפור מעין טוויסט יוצא דופן, אבל אז הגיע הייבוש. לצערי קשארל חזרו למקום הבטוח שלהם, עם אמבר, מאסק ופצ'ולי בתמהיל מעט מנדנד אבל תמיד פופולרי.

דלייט הוא בושם סקסי לצעירות ולצעירות ברוחן, בגלל מיעוט התווים שיוצר ניחוח שלא מתיימר להיות מתוחכם. הוא בושם קיצי מאוד, אפילו לקיץ מיוזע, מפני שממילא ריחו מעט מיוזע, והוא עשוי להיות כיפי מאוד למי שאוהבות את הסיומת הקופצנית.

אין תגובות:

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...