ביקורת בושם: Juliette Has a Gun - Lady Vengeance (אדפ)

Juliette Has a Gun הנו מותג נישה שהוקם בשנת 2006 ע"י רומאנו ריצ'י, שהוא לא אחר מאשר נכדה של ענקית הקוסמטיקה נינה ריצ'י. כל הבשמים של המותג – חמישה במספר - מבוססים על ורד. Lady Vengeance כמו גם Miss Charming שהושקו שניהם ב-2006 הם בשמים בהשראת גיבורות שייקספיריות. ארבעה בשמים של המותג משווקים בארץ בצעד אמיץ של המשביר לצרכן, שכבר עשו נסיונות לשווק מותגי נישה כמו Comme des Garcons-ו Comptoir Sud Pacific.

כל בשמי המותג, גם אם אפשר להתווכח על מידת חדשנותם או מקוריותם ביחס לבשמים של מותגי נישה אחרים - הם משהו שונה לחלוטין מכל מה שהכרתם, אם מה שאתם מכירים זה מה שנמצא על מדפי רשתות הפארם והאפרילים למיניהם. נחמד לדעת שגם בתקופה שבה כל בושם חדש דומה לקודמיו, וכולם יחדיו (למעט הברקות מעטות ויוצאות דופן) יכולים לשמש במקרה הטוב מטהרי אוויר לא רעים – יש אלטרנטיבה. הבשמים של Juliette Has a Gun באמת לא מריחים כמו חבריהם האחרים למדף במשביר לצרכן. הם בשמים רומנטיים עם כבדות מסוימת, והנשיות הגלומה בהם היא יותר נשיות של מלמלות ותחרות, מאשר נשיות נערית של ג'ינס, טי שירט וליפגלוס (ואם אתן משתייכות לקבוצה השניה הסירו דאגה מלבכן. פשוט הסיטו מבטכם אל מדפים אחרים - כמעט כל הבשמים שם בשבילכן).

כשאתם פונים אל Lady Vangeance מתוך ידיעה שזהו בושם המבוסס על ורד, אל תתנו לזכרון של המתיקות הפרחונית המוכרת להטעות אתכם. גם סבוניות נקיה סטייל סטלה מקרטני לא תמצאו כאן. יש כאן משהו שהוא לגמרי אפל, מאובק, חושני ומסתורי שכאילו נוצר כדי לפתות. וכל זה עם שלושה תווים בלבד: ורד איטלקי, וניל ופצ'ולי.

משהו דקדנטי ורטרואי יש בבושם. דמיינו לכם יפהפיה במחוך, ביריות ועקבים שבדיוק התפנתה מהמולת הנשף לחדר צדדי בטירה בה היא מתגוררת. עיניה מאופרות בכבדות, סיגריה בידה האחת, כוס משקה בידה השניה והיא נותנת בסביבתה מבט שהוא כל כך אדיש וכל כך מפתה בו זמנית... Lady Vengeance הוא בדיוק הריח שהיה נודף מגופה של אותה יפהפיה אם הייתם עוברים לידה במקרה. משהו מניחוח החדר הצדדי על רהיטי העץ הנושנים וצנצנות הפודרה שבו לצד אי אלו שרידים לשעות העליזות של ההתהוללות אשר קדמו לפרישה לחדר, עם זכר מסוים למשקאות, לעישון, להתגפפויות האקראיות עם אנשים, חלקם זרים...
נקיון ורעננות לא תמצאו כאן, ומצד שני גם לא זוהמת ביבים. לא הייתם חושדים במי שלובשת אתLady Vengeance שהיא זה עתה יצאה מהמקלחת, אבל גם לא הייתם טועים לחשוב שהיא הומלסית שלא ראתה חדר אמבטיה חודשים.

Lady Vengeance הוא בושם ליניארי למדי ולא עובר יותר מדי שינויים מתחילתו עד סופו. אם כי בהתחלה ממש כמו ורד, הוא קוצני-עוקצני מעט (אבל באמת מעט), בהמשך מתעגל קמעה. הקוצניות הופכת לאבק. והמתיקות החרישית שם. עד הסוף. וזה לא שהסוף קרוב. שעות רבות הוא יושב שם, מסחרר אותך והורג אותך ברכות... אבל אל דאגה, Lady Vengeance הורג רק את מי שנמצא ממש ממש קרוב. אין שם סיאז' משמעותי והוא מאד מאד קרוב לעור, כמעט מתחנן לאינטימיות. זה גם מה שהופך אותו לסקסי כל כך, אבל סקסי לא באופן הצהרתי ורועש. לא In your face אלא סקסי באופן אגבי ובלתי מתאמץ. ובשביל מה לפאם פטאל להתאמץ? היא הרי יכולה להשיג את כל מבוקשה בעפעוף אחד ולא יותר...

Lady Vengeance עולה 666 ש"ח ל 100 מ"ל במשביר לצרכן. או 450 ש"ח ל 50 מ"ל.
התקופות שלפני החגים הן זמן מצוין להשיג אותו בהנחה משמעותית של 50% או אף פחות מזה אם יש לכם את כרטיס המועדון של המשביר לצרכן (תוספת הנחה של 20 עד 30 אחוז ממה שנותר לאחר הנחת חמישים האחוז).
המחירים שלאחר ההנחה הם מחירים מצוינים לבשמי נישה בכלל ולבשמי Juliette Has a Gun בפרט, שברגיל, ובכל מקום אחר בעולם, נסחרים בסכומים גבוהים בהרבה. תוסיפו לכל זה את העובדה שבשמי המותג נמצאים ממש מתחת לאף שלכם, בסניף הקרוב של המשביר לצרכן (בשעה שאלו בשמים בתפוצה מוגבלת וניתנים להשגה במספר מועט מאד של בוטיקים יוקרתיים בעולם), ותקבלו מציאת נישה שכמוה ניתן אולי למצוא רק בישראל.